הסיפור של הגיגית

הסיפור של הגיגית מתחיל בדירת סטודיו צנועה, אך מרווחת, אי שם במנהטן, היא משכני הזמני מזה כארבעה חודשים וחצי.

הכל החל באחד מימיה האחרונים של שנת 2014 שהסתיימה לא מזמן. ישבתי בדירתי, קצת חולה, ועיינתי בסטטוסים של חברים בפייסבוק, כתבתי תגובות. כל תגובה הייתה מניפסט קטן של כמה מאות מילים. עוד יבוא יום, חשבתי, וארצה להשתמש בתגובות האלה שוב, להפנות אליהן. אולי אפתח בלוג שכל כולו תגובות ארוכות (של יותר מ-300 מילים, נגיד) שכתבתי בפייסבוק ובשלל מקומות אחרים באינטרנט. הצעתי את הרעיון בפייסבוק ושאלתי איך לקרוא לבלוג, אם אכן אפתח אותו. החלטתי שאם יהיו הרבה לייקים, לפחות 20, אפתח בלוג (על כך לא סיפרתי לחברי הפייסבוק שלי). לא לקח הרבה זמן והלייקים הצטברו. 20 מהם. בדיוק. בין ההצעות לשמות היו "מגיב 19", "אני ראשון", "מניפסט תגובה", "המגילה", "פשטידת אינטרנט", "טרול משוטט" ואחרים.

שלושה ימים לאחר מכן החלטתי לפתוח סקר בין חברי: איך לקרוא לבלוג? הצבעה בלייקים לשמות בבקשה. כמו ישראלים ממושמעים, במקום לתת לייקים לשמות, הם הציעו עוד ועוד שמות. בין ההצעות עלתה הצעה ישנה שאשה חכמה (שהיא במקרה גם אחותי) חשבה עליה פעם: הגיגית. הסקר התברר ככשלון חרוץ, אבל השם הזה מצא חן בעיני. כך נולדה הגיגית. כתובת הבלוג hagigit כבר הייתה תפוסה על ידי בלוג נטוש של קבוצת פעילים בחברון, שפורסמו בו שלוש רשומות ריקות ב-2006. כך מצאתי עצמי משתמש בשם אחר שהוצע: "הגיגיל" – הלחם בין "הגיגית" לבין שמי, גיל, ככתובת הבלוג.

איש חכם אחד (שהוא במקרה גם אבא שלי – איזו משפחה חכמה יש לי!) הגיב שם באלו המילים:

גיל – עצתי לך, בטרם תבחר שם לבלוג אפיין אותו. מה הקו המוביל? מהו קהל היעד? מה מבנה הרשומות? כשהכל יהיה מסודר לך, לפחות בראש, יבוא גם השם. מלבד זה – שם אפשר לשנות.

אז זה בדיוק העניין – אין קו מוביל. זה מה שנקרא "בלוג אישי", אבל לא כזה שבו אני מספר על דברים שעוברים עלי, אלא כזה שבו אני מגיב להם ונותן את דעתי עליהם. זה יכול להיות פוסט שקראתי, או כתבה, סרט, הצגה או הופעה שראיתי, או כל דבר אחר. קהל היעד ומבנה הרשומות אינם מוגדרים, כי אני חושב שהאינטרנט לא עובד ככה. כשמדובר בבלוג, ובפרט בבלוג אישי, סגנון הכתיבה מושך אנשים יותר מאשר הנושא. אני יכול לכתוב יום אחד על מוסיקה ויום אחר על פוליטיקה ומי שכבר החליט שהבלוג מוצא חן בעיניו יקרא את שניהם. כשהתחלתי לכתוב פוסטים (כי רציתי ארסנל פוסטים התחלתי כלשהו לפני פרסום הבלוג) גיליתי שאכן אין קו מוביל.

כך הוקמה הגיגית, בה אחלוק את הגיגי על כל נושא עליו ארצה לכתוב. יש דברים שאני אכתוב שלא תמצאו כאן, אלא במקומות אחרים: דברים על משחקי תפקידים, אותם תמצאו בבלוג משחק בתיאוריה, וחלק מחוויות תרבות הפנאי שלי שארצה לכתוב באופן המתאים לבלוג תרבות הפנאי של אבא שלי, בו אני מתארח מפעם לפעם.