השוטה, המלך ותפיסת המציאות

Fool King Trumpהסכסוך במזרח התיכון הוא בסך הכול סכסוך נדל"ן, כך רואה אותו הנשיא המיועד של ארה"ב. לפני הבחירות, התייחסתי אליו כאל השוטה שיכול לומר ככל העולה על רוחו, שהרי ממילא לא הוא המחליט או המבצע. פתאום הפך השוטה למלך כל-יכול, שלא כמו קודמיו, כי בכהונתו אפילו הקונגרס והסנאט יהיו ככל הנראה לצדו.

צריך להתחיל להתייחס להכרזותיו יותר בכובד ראש. לא להכרזות של טרם בחירות – אלה הרי נועדו לצבור קולות. ההכרזות של אחרי הבחירות, לעומת זאת, הן הכרזות של זה שמוטלת עליו אחריות ביצועית. כבר בנאום הניצחון, שינה המיועד את עורו והפך להיות ממלכתי, מפייס, שקול והגיוני… מפחיד.

אז המיועד מכריז שבנדל"ן הוא דווקא מבין, ולכן הוא יכול לפתור את הסכסוך במזרח התיכון. הוא לא משתמש אמנם במילים אלה, אך זו היא רוח הדברים. בשמיעה ראשונה זה נשמע לי פשטני מידי, אך בהרהור שני אני קולט שדברים שרואים משם, כנראה, לא רואים מכאן. הרי מרבית תושבי העולם מתייחסים אלינו ואל הפלסטינים כאל ילדים מופרעים שמתקוטטים אי שם במקום רחוק על משהו לא כל-כך ברור. אבל בראייה מפוכחת ופשטנית מדובר כאן על סכסוך קרקעות ותו לא.

חִשבו על אותו אמריקאי ששומע ששתי קבוצות רבות על הזכות למנוע זו מזו את הזכות להתפלל במערה כלשהי, ויש בהן אנשים שמוכנים להרוג ולהיהרג למען המטרה המקודשת. אם האמריקאי רוצה להבין מה קורה, הוא פותח בויקיפדיה וקורא שבתנ"ך ובקוראן יש סיפור דומה להפליא על אברהם, שקנה מעפרון החיתי מערה, לקבור בה את אשתו שרה, שמתה במהלך מסע עסקים בחברון. אפילו על המשא ומתן הכספי סביב רכישת הנכס מסופר בתורה ומצוטט בויקיפדיה. לימים נקברו במערה זו גם שאר אבותינו ואימהותינו, למעט רחל, וגם אברהם נקבר שם על ידי שני בניו: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר, הַחִתִּי, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר-קָנָה אַבְרָהָם, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת." בראשית כ"ה ט'. כן, בתנ"ך שלנו כתבו בפרוש שהאחים יצחק וישמעאל קברו יחדיו את אביהם בנכס הנדל"ן שקנה.

נשוב אל השוטה שלנו שהפך למלך. האם הוא באמת שוטה? האם הוא הופך למלך?

פעם היה המלך כל-יכול, כולם פחדו ממנו ולא העזו לומר לו את האמת. היה רק אחד שתפקידו להאיר את עיני המלך ללא חשש – השוטה. השוטה, או ליצן החצר, היה מוגן מפני חמת המלך – הוא שוטה, ודבריו דברי הבל שנאמרים רק לאזני המלך ואינם מסכנים אותו. המלך יכול לבטוח בשוטה שהוא נטול פניות ושאיננו מדליף        מידע החוצה, והשוטה יכול לבטוח במלך שלא יערוף את ראשו.

באותם ימים, מרבית האנשים לא ידעו אפילו קרוא וכתוב, והתקשורת הייתה כולה אגרות מלכות שנקראו לאזני האספסוף מפי אנשי המלך המלומדים – כלומר – המלך שלט בתקשורת. אלא שבינתיים הומצא הדפוס, וההמונים החלו ללמוד קרוא וכתוב. פשוטי העם התחילו להתקשר בכתב, בדפוס ובאמצעים נוספים, והתקשורת שהפכה להיות נגישה לכולם, יצאה משליטת המלך ועברה לידי בעלי ההון. המלך הפך להיות לא כל-כך רלוונטי, וגם השוטה ירד מגדולתו, שכן המלך יכול היה לקרוא מה קורה מחוץ לארמון בעיתוניהם של בעלי ההון. וכך, בטרם הספיקו המלכים להבין מה קורה, הוזלת אמצעי הדפוס פתחה את הפתח למהפכות עממיות, אפילו של אספסוף דל באמצעים. המלכים נשארו כקישוט, כמו הדגל וההמנון, אבל השלטון עבר לידי מערכות מסוגים אחרים.

אפשר לומר שתפקיד השוטה עבר לידי התקשורת, אלא שהסכם ההגנה ההדדי – השוטה איננו מדליף והמלך איננו הורג אותו – איננו תקף יותר. עכשיו ההנהגה, שאיננה יותר מלוכה, שבויה בידי התקשורת וזקוקה לאהדת ההמונים. השוטה של ימינו הוא בעל הון ששולט באמצעי תקשורת, אבל השלטון חייב עכשיו לסור למרותו של השוטה. האספסוף שרכש השכלה, מהווה איום על ההנהגה, לכן יש לשמר כמות נאותה של אספסוף חסר השכלה שקל לשכנעו באמצעות התקשורת, בתנאי שההנהגה יכולה לשלוט בתקשורת, אחרת מה הטעם בשידור הציבורי – אבל זה כבר שייך לסיפור אחר.

והנה נבחר שוטה בעל הון שמחזיק בכיסו כלי תקשורת ויודע לדבר בשפת האספסוף. בתפיסת המציאות שלנו יש שני עמים שנאבקים על מורשת ונחלת אבות, והוא מספר לנו שכל בעיותינו כאן בבית הן בסך-הכול סכסוך קרקעות. גם לנו יש שוטה משלנו שמחזיק בכיסו כלי תקשורת ויודע לדבר בשפת האספסוף, אלא שהוא איננו בעל ההון – הוא שבוי בכיסם של בעלי הון. אז מיהו השוטה והאם יש סיכוי ששֶׁבֶת שׁוֹטִים גַּם-יָחַד תהילים קל"ג א' יביא לפתרון הסכסוך באזורנו.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה פוליטיקה | עם התגים | תגובה אחת

על טראמפ וחיפוש זוגיות

טראמפ ניצח בבחירות בארה"ב. ההגיג הזה בא בעקבות הנצחון הזה, אך הוא אינו פוליטי, אלא אישי. הוא עוסק במפח נפש פרטי שלי, שמתפתח מזה זמן מה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , | 2 תגובות

חוסר הבנה – חוסר יכולת או חוסר רצון?

אני שמאלני. הנה, אמרתי את זה. אם לדייק, אני שמאלני בדעותי המדיניות ובעל דעות כלכליות מעט אקלקטיות (אין אף מפלגה שפעולותיה תואמות את דעותי הכלכליות). אבל זה לא משנה. אני ממוקם בצד השמאלי של המפה הפוליטית במדינת ישראל, וכאחד כזה, אני מוקף בתיבת תהודה של דעות השמאל.
אם אינכם מוקפים באותו הסוג של תיבת תהודה, אתם יכולים להפסיק לקרוא עכשיו, הפוסט הזה לא באמת מיועד לכם.

היום, ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית, נתקלתי בפוסט של חבר פייסבוק שמתלונן על כך שאינו מבין את אנשי הימין בארץ שמשוועים לנצחונו של טראמפ. הפוסט הזה הקפיץ אצלי פיוז. הוא היה מנוסח באופן שאינו מאפשר לקבל הסבר, שבבירור יגרום לתיבה להדהד בחזרה: לא מובן, באמת לא מובן. לאחר דיון הבנתי שמדובר בפוסט שמטרתו להביע תסכול, לא לקבל הסבר. אבל הפיוז כבר קפץ.

לפני הבחירות בארץ שמעתי עוד ועוד אנשים שלא מבינים למה אנשים מצביעים ביבי (כלומר, ליכוד). לדבריהם, זה חייב לנבוע מטפשות, מבורות, מחוסר הבנת המציאות או מסוג מוזר של התאהבות. אותן דעות נשמעות עכשיו מכיוונים מסויימים אודות מצביעי טראמפ. האם סביר שכרבע מהמצביעים בישראל טיפשים? שקרוב לחצי מאוכלוסיית ארה"ב (לפי הסקרים) טיפשים? כן, אבל רק מידי פעם. רבים באוכלוסיה טיפשים מפעם לפעם, אבל לא עד כדי כך ולא בהתמדה המרשימה הדרושה על מנת לדבוק בטפשות לאורך זמן כה רב. זו אינה הסיבה לתמיכה בביבי (כלומר, בליכוד) או בטראמפ. יש סיבות לתמוך בביבי (כלומר, בליכוד) ויש סיבות לתמוך בטראמפ. אנחנו פשוט לא מבינים אותן.

אל דאגה, אינני הולך להסביר מהן הסיבות. אינני מבין אותן מספיק על מנת להסביר מהן. זה בכלל לא הנושא. הנושא הוא חוסר ההבנה והשאלה שבכותרת הרשומה: האם חוסר ההבנה נובע מחוסר יכולת להבין או מחוסר רצון להבין? התחושה שלי, שמבוססת אך ורק על ספקולציות שהעלתי במוחי לאחר בהייה ממושכת בפייסבוק, היא שמדובר בחוסר רצון להבין. התלונות על חוסר ההבנה של הצד השני, בין אם במכוון ובין אם לא, מנוסחות, ברובן המכריע, באופן שלא יביא הסבר מהצד השני, אלא אמפתיה מהשותפים לחוסר ההבנה. והתיבה מהדהדת: לא מובן, באמת לא מובן.
מנגד, מסתמן שאותם מתלוננים רוצים לשכנע תומכים של הצד השני לעבור צד, ואף פועלים על מנת להשיג את זה. אבל, איך אפשר לשכנע את מי שלא מבינים? איך אפשר לגרום אפילו להקשבה? אין לי מושג. בגלל זה אני חושב שכדאי, קודם כל, להבין את מי שרוצים לשכנע.

הפוסט הזה בכלל לא רלוונטי עכשיו, לפחות פוליטית. זה לא הזמן לשכנועים פוליטיים. אנחנו לא לפני מערכת בחירות בארץ והדיונים הפוליטיים שמתרחשים במעגלינו החברתיים בימינו תיאורטיים למדי. אז הבקשה שלי היא למערכת הבחירות הבאה (שאולי תהיה ב-2019 ואולי קודם), אבל גם לכל מצב אחר בו אתם מנסים לשכנע: הבינו את הקהל שאתם מנסים לשכנע, שאלו אותו שאלות, הקשיבו לו באמת. רק אז, נסו לשכנע אותו.

אני מקווה ששכנעתי אתכם.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , | כתיבת תגובה

פתרונות בלתי סבירים לבעיה הישראלית-פלסטינית

יש לי נקודת מבט מעט שונה מהמקובלת על הבעיה הישראלית-פלסטינית. אני טוען שהפתרון צריך להיות פתרון כלכלי. אם רמת החיים בשטחי הרשות הפלסטינית תהיה גבוהה מספיק, המחיר של ירי טילים, פעולות טרור, וכן הלאה, יהיה גבוה מזה שהאוכלוסיה תהיה מוכנה לשלם. לכן, הפתרון צריך להיות כלכלי: העלאת רמת החיים עבור האוכלוסיה הפלסטינית.

הסיבות לכך שרמת החיים בשטחי הרשות נמוכה טמונות במדיניות שני הצדדים.
הצד הפלסטינאי ממשיך להשתמש בשקל בתור המטבע הסחיר בשטחי הרשות ובכך נותן למדינת ישראל ולבנק ישראל שליטה חזקה מאוד על הכלכלה של הרשות. בנוסף, כסף שמועבר לרשות הפלסטינית "נעלם" לעיתים. לפעמים הוא משמש לתשתית טרור במקום לתשתית אזרחית. לפעמים הוא מגיע לחשבונות בנק פרטיים של מנהיגים פלסטיניים (כך, כ-300 מיליון דולר הועברו לחשבונות פרטיים של ערפאת בעבר).
הצד הישראלי משתק, באופן אקטיבי, את הכלכלה ברשות הפלסטינית. יש דפלציה כלכלית מלאכותית ברשות הפלסטינית. ערך השקל ברשות גבוה בהרבה מערכו בישראל, פשוט כי מדינת ישראל מכניסה לרשות מעט שקלים. כתוצאה מכך, קשה יותר לנהל מסחר וכמעט בלתי אפשרי לקיים מערכת בנקאית הכוללת עסקאות עתידיות. ללא עסקאות עתידיות לא יכולה להיות צמיחה כלכלית. בנק ישראל יכול לעשות משהו בנוגע לזה, אבל הוא לא. בנוסף, אחת לכמה שנים יש מבצע צבאי בו צה"ל הורס תשתיות אזרחיות בשטחי הרשות. כך, מדינת ישראל אינה מאפשרת צמיחה כלכלית בשטחי הרשות.

אני אציג שני פתרונות בלתי סבירים לבעיה, שמבוססים על שיפור רמת החיים בשטחי הרשות במקביל לשקט בטחוני. אחד הוא פתרון שיכול להיות מיושם על ידי הימין, ואחד על ידי השמאל. שניהם יוצאים מנקודת הנחה שהיוזמה צריכה לבוא מהצד הישראלי, מבלי לצפות למחוות של רצון טוב מהצד הפלסטיני.

הפתרון של הימין: משבר הומאניטרי

ממשלת הימין תכריז, שאם לא תפסק כל פעילות אגרסיבית מצד הפלסטינאים, מדינת ישראל תפסיק הזרמת משאבים לרצועת עזה. במסגרת כך נכללים מים, מזון, חשמל, גז, דלק וכל משאב אחר שמדינת ישראל מספקת לרצועת עזה באופן קבוע. זמן קצר לאחר מכן תהיה פעילות אגרסיבית כלשהי מצד הפלסטינאים. ממשלת הימין תעמוד במילתה ותיצור משבר הומאניטרי ברצועת עזה.

אחרי גינוי בינלאומי, הפגזות טילים ומבצע צבאי, יגיע הסיוע ההומאניטרי הבינלאומי, יגיע האמברגו על ישראל ויגיעו פקחי האו"ם. מדינת ישראל תכנע לדרישות הבינלאומיות ותחזור לספק משאבים לרצועת עזה, אבל רק אחרי שפקחי האו"ם יגיעו.

בעצם, כל הדבר הזה היה בשביל להביא את פקחי האו"ם לרצועת עזה. בשלב הזה, הרבה משאבים יוזרמו לרצועה, אבל תחת פיקוח של האו"ם. בכל פעם שתהיה פעילות אגרסיבית מצד הפלסטינאים ובכל פעם שהאו"ם אפילו יחשוב על להוציא משם את הפיקוח, ממשלת ישראל תעשה קולות של "אנחנו משוגעים", תאיים להפסיק את הזרמת המשאבים, ואולי אפילו תסגור את אספקת החשמל והמים ליום או יומיים, רק כדי להראות שאנחנו רציניים.

התוצאה: תחת פיקוח האו"ם יהיה קשה מאוד להעביר משאבים לתשתיות טרור או לחשבונות פרטיים. אם המצב הזה ישמר לאורך קדנציה שלמה של ארבע שנים, יהיו לנו ארבע שנים שקטות יחסית ולפלסטינאים יהיו תשתיות אזרחיות שנבנו במהלך ארבע השנים הללו. ארבע שנים הן זמן מספיק על מנת ליצור שגרה של שקט, אחריה סביר להניח ששגרת השקט תשמר, גם לאחר שפקחי האו"ם יעזבו. בשלב הזה, ניתן יהיה לקיים משא ומתן לקראת הקמת מדינה פלסטינית, ובא לציון גואל.

למה הפתרון הזה אינו סביר? כי זוהי התאבדות פוליטית עבור ממשלת הימין. החרם הבינלאומי יפגע בכלכלה הישראלית. בתום הקדנציה, המצב המדיני-בטחוני יהיה טוב, כך שהכלכלה תהיה מוקד מערכת הבחירות. לאחר שממשלת הימין פגעה באופן קשה בכלכלה הישראלית, הציבור יבחר בממשלת שמאל, שתקבל את תוצריה המדיניים-בטחוניים של ממשלת הימין בשמחה, ותאושש את הכלכלה. אחרי מהלך כזה, סביר מאוד להניח שהימין לא יצליח לחזור לשלטון במשך פרק זמן משמעותי מאוד.
יתכן שאני טועה. אולי יקום יום אחד מנהיג ימני קיצוני מספיק, משוגע מספיק, כדי ליצור משבר הומאניטרי ברצועת עזה, בלי להתייחס למחיר הפוליטי שהוא, באופן אישי, יצטרך לשלם. באופן מעט אירוני, בזמן שאינני רואה פתרון אפשרי של הימין המתון, הימין הקיצוני יכול להביא לפתרון הזה.

הפתרון של השמאל: ההגרלה

ממשלת השמאל תכריז על הגרלת שחרור אסירים פלסטינאים. כמחווה של רצון טוב, וכדי להראות שאנחנו רציניים, נשחרר עם ההכרזה חמישה אסירים פלסטינאים שיוגרלו מבין כל האסירים הפלסטינאים.

תנאי ההגרלה:

  • החל מהשבוע הראשון, בכל שבוע בו לא תהיה כל פעילות אגרסיבית מצד הפלסטינאים, ישוחררו חמישה אסירים פלסטינאים שיוגרלו מבין כל האסירים הפלסטינאים המוחזקים על ידי מדינת ישראל.
  • לאחר כל רבעון (13 שבועות) רצוף של שקט, המספר יוגדל באחד. כלומר, החל מהשבוע ה-14 ישוחררו שישה אסירים, החל מהשבוע ה-27 ישוחררו שבעה, וכן הלאה.
  • בשבוע בו תהיה פעילות אגרסיבית מצד הפלסטינאים, יוגרלו אסירים כמספר האסירים שתוכננו להיות משוחררים באותו שבוע, אך במקום להשתחרר, הם יוצאו מההגרלה למשך רבעון. בנוסף, מספר האסירים שישוחררו בכל שבוע יחזור למצבו ההתחלתי: חמישה אסירים בכל שבוע.

במקביל להגרלה, כל התגובות הצבאיות לפעילות אגרסיבית מצד הפלסטינאים תמשיך, ללא שינוי.

בעזרתו האדיבה של google spreadsheet, חישבתי את כמות האסירים שישוחררו במהלך ארבע שנים שקטות לחלוטין: 2605 אסירים (כולל החמישה הראשונים ששוחררו "בחינם"). לשם השוואה, בקדנציה החלקית של הכנסת הנוכחית שוחררות 2833 אסירים (כך סיפר לי האח בנט לאחרונה). על מנת שישוחררו 10,000 אסירים (זהו מספר האסירים המוערך המופיע בויקיפדיה), ידרשו 8 שנים ו-8 חודשים וחצי של שקט רצוף.

בכל פעם שתהיה פעילות אגרסיבית מצד הפלסטינאים, קרובי משפחה וחברים של האסירים שהוגרלו באותו השבוע יפעלו נגד המפגעים שמנעו את השחרור. תוך זמן לא ארוך יפסיקו פעולות אגרסיביות מצד הפלסטינאים בגלל לחץ שיופעל על ידי הפלסטינאים עצמם. בתגובה, לא תהיה פעילות אגרסיבית של צה"ל. לאחר זמן סביר של שקט, מדינת ישראל תוכל לסייע באופן אקטיבי בבניית תשתיות אזרחיות, תוך השקעת חלק מהמשאבים שנחסכו מתקציב הבטחון בתשתיות הללו.
בגלל השקט הבטחוני והעדר הפעילות האגרסיבית, לא יהיה טעם בהשקעת משאבים כלכליים בתשתית טרור פלסטינאית. השקט גם יקשה על המנהיגים הפלסטינאים להעלים כספים לחשבונות פרטיים. הם יעלימו חלק מהכספים, אבל מספיק מהם יגיעו לתשתיות.

התוצאה: גם במקרה הזה, בלי פקחים של האו"ם ובלי אמברגו, נקבל ארבע עד שמונה שנים שקטות. סביר להניח ששגרת השקט תשמר, גם לאחר שיגמרו לנו האסירים, כי שמונה שנים הן זמן ארוך מספיק כדי לבנות תשתיות אזרחיות מוצלחות ולשנות את הלך הרוח באוכלוסיה הפלסטינית. בשלב כלשהו לאורך הדרך, יתחיל משא ומתן לקראת הקמת מדינה פלסטינית, ובא לציון גואל.

למה הפתרון הזה אינו סביר? משום שהוא דורש אחריות גדולה מאוד של המנהיגים הפלסטינאים כלפי האוכלוסיה הפלסטינאית. האחריות הזו גדולה עד כדי כך, שאינני מאמין שהיא קיימת בקרב המנהיגים הפלסטינאים היום. בראש ובראשונה, הפתרון הזה דורש תקופת נסיון של שקט, בה ישוחררו אסירים. אם התהליך לא יותנע כראוי, לא יוכלו להיות לו תוצאות ארוכות טווח. שנית, הפתרון הזה דורש התנהלות כלכלית אחראית והגונה מצד המנהיגים הפלסטינאים, במסגרתה מספיק משאבים יושקעו בתשתיות אזרחיות, ולא יועלמו לאי-שם.
יתכן שאני טועה. אולי אני לא נותן מספיק אמון במנהיגים הפלסטינאים. יתכן שהם יגיבו היטב למחווה ראשונית של רצון טוב ויגלו את האחריות הכלכלית הדרושה.

אלו היו ההצעות שלי. כאמור, הן בלתי-סבירות. בינתיים, נסתפק בקיפאון מדיני של הימין המתון או במאמצי משא ומתן של השמאל עם גוף שאינו יכול להחזיק את עצמו כלכלית, ולא תשקוט הארץ.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים | 2 תגובות

סיכום שנת 2014 (שלי) במוסיקה

בארבעה וחצי החודשים האחרונים של שנת 2014 חייתי בניו-יורק. עבור אלו שאוהבים מוסיקה, ובפרט מוסיקת אינדי ואוף-מיינסטרים, ניו-יורק היא המקום להיות בו. הלכתי להמון הופעות של המון להקות שרוב האנשים לא שמעו עליהן (ובטח גם לא ישמעו עליהן). התחככתי בהיפסטרים הניו-יורקים ולעיתים גם הרגשתי אחד מהם. הבטתי בסלידה בילדי קולג' עשירים שבאו להופעה רק כדי שיוכלו להגיד שבאו להופעה. כעסתי על אלו שצילמו את ההופעה כולה בוידאו והסתירו לי את ההופעה עם הטלפונים שלהם. יותר מכל, נהנתי מהמוסיקה ומהשואו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , | כתיבת תגובה

כשל הלוגיקן

אני אוהב דיונים לוגיים, עם טיעונים שנבנים זה על גבי זה היטב ומבוססים על הנחות שכל הצדדים מסכימים בנוגע אליהן. זו כנראה הסיבה לכך שאני די בקיא בסוגי כשלים לוגיים (logical fallacies), כמו אד הומינום ושום סקוטי אמיתי. פעם, אפשר היה לכתוב בדיון באינטרנט "זה טיעון איש קש. אשמח לקבל התייחסות לטענה שלי, במקום להתעסק בטענה אחרת שאינה רלוונטית לדיון", וזה היה סוג של בסדר (במקומות מסויימים ועם אנשים מסויימים). אז, משהו קרה. טענות לפיהן קיימת שגיאה לוגית, ובפרט טענות שמציינות את סוג השגיאה הלוגית, התחילו לקבל יחס מזלזל. היחס הזה לא הגיע רק ממבצע השגיאה הלוגית, אלא גם ממשתתפים אחרים בדיון. הלוגיקן הפך לדמות נלעגת:

מה קורה פה? למה הלוגיקן הפך לדמות נלעגת? מה רע בלוגיקה? כל עוד הלוגיקה טובה, אין שום בעיה. הבעיות מתחילות כשמתעללים בלוגיקה. ברחבי האינטרנט אפשר למצוא התעללות קשה בשמות כשלים לוגיים. אנשים רבים משתמשים בהם בלי להבין מה הם אומרים. בנוסף, אפשר למצוא הרבה מקרים של כשל הכשל – טענה לפיה אם בטענה יש כשל, המסקנה הנובעת מהטענה בהכרח אינה נכונה. הנה הסבר קצת יותר טוב:

(הוידאו הוא חלק מ-playlist על כשלים לוגיים – אני ממליץ לצפות בכולו)

התוצאה של כל זה היא שגם אלו שרוצים דיון לוגי, מכירים את סוגי הכשלים הלוגיים, מזהים אותם היטב, ולא נופלים בכשל הכשל, צריכים להמנע מאזכור שמות כשלים לוגיים. הם מיד יסווגו כ"לוגיקן", יזכו לזלזול משום שהם הזכירו כשל לוגי ומשתתפי הדיון יניחו שהם טועים. זה, כמובן, כשל לוגי. אני קורא לו כשל הלוגיקן (למרות שזה בעצם מקרה פרטי של כשל הרעלת בארות שאין שום סיבה לתת לו שם נפרד).

עוד מעט יש בחירות. זה אומר שעכשיו מתקיימים הרבה מאוד ויכוחים ודיונים פוליטיים באינטרנט. אני ממליץ לכולם להכיר שגיאות לוגיות. זה יאפשר לכם לזהות טיעון גרוע, וחשוב מכך, לבנות טיעונים כראוי. אם אתם נתקלים בזלזול ובקריאת הגנאי "לוגיקן", תנו לינק לכאן, אולי זה יעזור.
והכי חושב, לא להאכיל טרולים.

(למקרה שמישהו חושב לעצמו "אתה עצמך לוגיקן, אז איך אפשר להתייחס ברצינות לטענותיך?" – אד הומינם נסיבתי)

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , | כתיבת תגובה

מורים הם האשה המוכה של משרד החינוך

חברי, מיכאל, כתב:

בבית הספר כל הזמן מדברים על זה שאוטוטו אנחנו אמורים להעביר כרטיס.
יש איזושהי סיבה שבגללה אני אמור לא להרגיש נעלב עד עמקי נשמתי ולהודיע שאני לא שם בשנה הבאה?
ברצינות אבל.

כתבתי לו את התגובה הזו:

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , | כתיבת תגובה

אף אחד לא משלם לי כדי לכתוב

לפני כמה ימים, הדף "סטטוסים מצייצים" הושעה מפעילות בפייסבוק בשל שימוש מסחרי בדף באופן שאסור על פי המדיניות של פייסבוק. קצת לפני זה, השתתפתי בדיון פייסבוק בו חבר התייעץ בעניין מינוי לאתר הארץ. שני האירועים הללו, בצירוף פתיחת בלוג וצריכה מוגברת של YouTube, הביאו אותי לחשוב על המודלים הכלכליים של תוכן באינטרנט.

כמו שהכותרת אומרת, אף אחד לא משלם לי כדי לכתוב. אני עושה את זה בשעות הפנאי להנאתי, בעודי מסתתר בביתי מהחורף הקר. אבל, ברגע שפתחתי בלוג, נכנסתי לתחרות על הזמן של הקוראים ועל תשומת הלב שלהם. כל מי שקורא עכשיו את המילים הללו יכול לבחור לקרוא בזמן הזה משהו אחר, משהו שכתב מישהו שמשלמים לו כדי לכתוב. בעצם, הבלוג שלי פוגע בעקיפין בפרנסתם של אלו שכותבים למחייתם (או מנסים לכתוב למחייתם). אני לא מרגיש רע עם זה וזה לא יגרום לי לא לכתוב. זה בהחלט גורם לי לכתוב על האופן בו הייתי רוצה שאותם יוצרי תוכן יקבלו כסף.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , | תגובה אחת